פסק-דין בתיק ת"ק 6148-09-11

1.          א.        התובע טוען, שבעת שעמד עם רכבו לפני רמזור אדום, פגע בחלק האחורי של רכבו רכב אחר, שהיה נהוג בידי הנתבע 2 (להלן:"רז").

בשל פגיעה זו, תבע התובע בתביעה זו, לחייב את רז ואת שירביט חב' לביטוח בע"ח, המבטחת את רכבו (להלן:"שירביט") לשלם לו את נזקיו בסך של 3,450 ש"ח, הכולל: נזק ממשי לרכב בסך של 2,300 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 450 ש"ח ועוגמת נפש בסך של 700 ש"ח.

ב.         רז ושירביט מכחישים את אחריותם לתאונה וטוענים שמלכתחילה היה על התובע להגיש תביעה זו גם נגד הנהג השלישי - הוא בובי אלירז (להלן:"בובי") שכן, רכבו של בובי הוא זה אשר פגע בחלק האחורי של רכבו של רז וכתוצאה מכך, נהדף רכבו של רז אל עבר רכב התובע.

זאת ועוד, הנתבעים מסתמכים על הודעה שמסר התובע למבטחת שלו ובה מציין, שרכב אחר פגע ברכב הנתבעים ולכן, אין לתובע עילת תביעה כנגד רז ושירביט.

ג.          לאור טענותיהם של רז ושירביט ומאחר ובית המשפט ראה לנכון לצרף את בובי כנתבע נוסף - זאת על מנת שיידונו השאלות השנויות במחלוקת בין כל הצדדים הרלוונטיים- נדחה מועד הדיון על מנת שיהיה סיפק להעביר את כתבי הטענות לבובי ועל מנת שיוכל להגיש גם כתב הגנה.

ד.         בובי קיבל את כתבי הטענות, אך לא טרח להגיש כתב הגנה, אלא שלפני הדיון שנקבע ליום 8.3.12 העביר תעודת מחלה (נ/1). מאישור המחלה עלה, שבעצם ניתנה המלצת מנוחה לבובי מיום 6.3.12 עד 9.3.12 ולמרות שהאישור הוצא כבר ביום 6.3.12 שלח בובי האישור רק ביום הדיון והיות וכך, לא היה סיפק אף להודיע לצדדים על מחלתו ולכן בהגיע הצדדים האחרים ליום הדיון ומאחר וממילא בובי לא טרח להגיש כתב הגנה להעלות את גרסתו, החליט בית המשפט לשמוע את הנוכחים ובהתאם לעובדות שיועלו במהלך הדיון - ליתן את פסק הדין, תוך התייחסות גם לעובדות המיוחסות לבובי.

2.         לאחר ששמעתי את התובע ועד מטעמו, את רז ואת נציגת שירביט ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, אני קובע כי האחריות לפצות את התובע חלה הן על רז והן על בובי , כאשר האחריות לגבי גובה הנזק נקבעת אך ורק ביחסים בין התובע ובין המעורבים האחרים בתאונה ולא באחריות לגובה הנזק בין בובי ובין רז.

 ביחסים בין התובע ובין הנתבעים האחרים, אני קובע את אחריותו של בובי בשיעור של 70% ואילו את אחריותו של רז בשיעור של 30% - הכל בהתאם לנימוקים שיפורטו להלן:

א.          א)        התובע ציין בכתב התביעה, שרכבו נפגע על ידי צד ג' - אם כי אין התובע מציין מיהו צד ג' זה, אך לאחר שרז ושירביט טענו בכתב ההגנה, שרכבו של רז לא פגע באופן ישיר אלא נהדף על ידי רכבו של בובי, השיב התובע בתגובה לכתב ההגנה וציין באופן מפורש:" עמדתי עם רכבי... כשלפתע נכנסה בי מאזדה בעוצמה תוך כדי נסיעתה ופגעה ברכבי מאחור".

נכון הוא, שלאחר המקרה, בעת שהתובע יצא יחד עם אחיו מרכבו, הוא ראה את רכבו של רז וגם ראה רכב נוסף שהיה מאחוריו, כאשר חלקו הקדמי של הרכב השלישי מרוסק ובורח מזירת התאונה, אך אין בכך כדי לאיין את עמדתו העקרונית של התובע, שבתחילה פגע רז בחלק האחורי של רכבו.

קביעתו העקרונית הנ"ל של התובע, מקבלת תימוכין בהמשך דבריו, המתייחסים למועד שמסר הודעה במשטרה ולעניין זה הוסיף וטען:" לאור זאת חשבתי שלא יהיה רלוונטי אם אפנה או אצביע על אדם אחר שלא היה צד בעניין שלי", אך בכל זאת ראה בבובי צד למקרה וביקש להוסיפו כנתבע. (ראה סעיפים 3, 5 לתגובת התובע לכתב ההגנה).

ב)         בעדותו בבית המשפט, חוזר התובע ומציין את העובדה, שרז פגע ברכבו וגם ראה שרכבו של בובי פגע ברכבו של רז, אך מייד מוסיף, שבובי נכנס ברכבו של רז - לאחר שרז פגע ברכב התובע. (ראה בעמ' 4 לפ',ש' 22- 23)

כאשר נציג שירביט העלה בפני את הסתירה בין ההודעה שמסר התובע למבטחת, כאילו שרז הספיק לעצור אחרי רכבו של התובע, משיב התובע, שאולי הוא טעה בעת שמסר ההודעה ומוסיף שהרגיש מכה אחת, בום אחד. (עמ' 5 לפ',ש' 10- 14).

אני מקבל את טענת נציג שירביט, שהתובע הצהיר בהודעתו הראשונית, ש:" עמדתי לפני רמזור, רכב פגע במזדה שעמדה אחרי והדף את המזדה לכיוון רכבי והרכב הפוגע ברח". (ראה ההודעה חנ/1)

אין להתעלם מהודעה זו, אותה מסר התובע סמוך לאחר קרות האירוע - מה עוד שעדותו בעניין זה בבית המשפט אינה חד משמעית, ממנה ניתן להסיק שהייתה קודם פגיעה ישירה בין רכבו של רז ובין רכב התובע - בטרם נפגע רכבו של רז על ידי רכבו של בובי.

ג)          אחיו של התובע, מר ואתורי נתנאל (להלן:"נתנאל"), לא רק שהגיע להעיד, אלא שכבר קבע שתי עמדות משלו:

האחת, תוך הבעת עמדה מחוצפת, משהו, כלפי בית המשפט:" בית משפט צריך לעשות את העבודה שלו...תעשו את הטיפול שלכם מה שאתם צריכים. תעשו את העבודה שלכם בית משפט" והעמדה השנייה, היא קביעתו של העד (שבא לעשות את עבודתו של בית המשפט) וקובע: " רכב שפוגע מאחורה, תמיד יהיה אשם, זה לא משנה. אני עמדתי ברמזור. זה הגיוני שאני אצטרך להטרטר לבית המשפט?..". (ראה בעמ' 5 לפ',ש' 28- 30)

ד)         כנראה, שנתנאל לא הבין, שהוא הגיע לבית המשפט להעיד ולא על מנת להביע דעות ולקבוע עובדות והוא היה גם צריך להבין, שלאור הנסיבות ומאחר והתובע נפגע בחלקו האחורי, בעת שעמד לפני רמזור, הרי שמובן מאליו שיש לפצותו, שכן אין לו לתובע אחריות או רשלנות כלשהי בנדון דנן, אך עדיין הייתה שאלה שנויה במחלוקת בין המעורבים האחרים בתאונה, על מי מהם חלה האחריות לפצות את התובע.

ה)         גם עדותו של נתנאל אינה חד משמעית, היכולה לקבוע מי פגע קודם: רכבו של רז לפני שרכב זה נפגע על ידי רכבו של בובי או שרכבו של רז נהדף על ידי רכבו של בובי.